רש"י על קידושין ו׳

1 לישני בתראי - דקאמר בהו אין כאן בית מיחוש בין דקידושין בין דגירושין:

2 ליתנינהו כחדא - למה לי למיתני מקודשת מקודשת תרי זימני:

3 מיוחדת - לשון והיו לבשר אחד בראשית ב׳:כ״ד:

4 מיועדת - לשון אשר לא יעדה שמות כא שהוא לשון קידושין באמה העבריה:

5 עזרתי נגדתי - לשון אעשה לו עזר כנגדו בראשית ב׳:י״ח:

6 סגורתי - לשון ויסגור בשר שם:

7 עצורתי - לשון עצרת שתהא נאספת עמי לבית ורבותי אמרו לשון כי אשה עצורה לנו שמואל א כ״א:ו׳ ולא נהירא דההיא עצורה ממנו קאמר דהא אחימלך אמר לו לדוד אם נשמרו הנערים אך מאשה ודוד אהדר ליה אשה עצורה לנו והננו טהורים:

8 ויהודה ועוד לקרא - וכי המקרא צריך סיוע ממנהג שביהודה:

9 שכן ביהודה כו' - אבל מקרא ליכא למילף דההוא יחוד בעלמא הוא שהרי בשפחה כנענית הכתוב מדבר שאין קידושין תופסין בה ומעיקרא הוה סלקא דעתיה כמ"ד בגיטין דף מג. בחציה שפחה וחציה בת חורין הכתוב מדבר דשייכי בה צד קידושין:

10 במאי עסקינן - בהנך לישני דקא מיבעיא לן אי הוו קידושין או לא ה"ד אי בשאין מדבר עמה קודם לכן על עיסקי קידושין וכן בהנך לישני דגירושין שלא היה מדבר עמה על עסק גיטה:

11 מנא ידעה כו' - כלומר אפילו הוו הנך לישני לשון קידושין היכי מקדשא הא לא ידעה מאי קאמר לה שתתרצה להתקדש לו:

12 ואלא במדבר - מה לי אי לא הוה לשון קידושין אפילו לא אמר לה מידי נמי אלא שנתן לה קי"ל דהוו קידושין כר' יוסי:

13 גיטה וקידושיה - או גיטה או קידושיה:

14 ה"נ - דמקדשא כרבי יוסי דאמרינן מסתמא לשם קידושין נתן והיא קבלתם לכך אבל השתא דפריש הנך לישני אם לשון קידושין הן נתקדשה ואם לשון לבוא לעשות מלאכתו הם הרי גילה בדעתו שאינו חפץ לקדשה עכשיו:

15 והוא שעסוקין כו' - הא דקאמר רבי יוסי דיו והוא שהיו עסוקים בדיבור עיסקי קידושיהן עד שעת נתינה:

16 מנא ידעה - כיון דבשעת נתינה לא עוסקין בדיבור הקידושין מנא ידעה שלשם קידושין הוא נותנם לה שתתרצה ואע"פ שדברו כבר בכך הרי פסקו אותו עסק:

17 מענין לענין - שפסקו מלדבר בקידושין ממש והיו מדברים בדברים אחרים ומיהו לדבר צרכי זיווגם היה כמו כמה יש לך נדוניא וכמה שדות יש לך להתפרנס מהם:

18 בטיב גיטין - בהלכותיהן:

19 לא יהא לו עסק עמהן - להיות דיין בדבר שמא יתיר איסור ערוה וזהו עיוות שאינו יכול לתקן:

20 אפי' לא שמיע ליה - הא דהלכה כרבי יוסי נימא נמי דלא יהא לו עסק עמהם כלומר מי שכיחא הא או לא שכיחא שיהא אדם נותן גט או קידושין לאשה ואינו מפרש:

21 וכן בגירושין - כמו אמר מר וכן בגירושין כו':

22 פשיטא - בניחותא:

23 לא אמר כלום - להתגרשה אם כתב לשון זה בגט שאין זה לשון גירושין:

24 הרי את מותרת - לשון גירושין הוא ולא לשון שחרור דשפחה דאי בת חורין משוה לה אינה מותרת לעבדים אבל לשון גט הוא לאשה שמתירה לכל שהיתה אסורה לו על ידו:

25 לגמרי - אפילו להנשא:

26 למלאכה - שיהא מעשה ידיה שלה:

27 לעבדו - כנעני:

28 לגמרי - אפי' לשחרור גופו ומותר בבת חורין:

29 יצא לחירות - ואע"ג דקי"ל גיטין דף מד. קונסין אותו לפדותו מן העובד כוכבים עד עשרה בדמיו דאפקעיה ממצות:

30 וצריך גט שחרור - להתירו בבת חורין משום דעובד כוכבים גופו לא קני דכתיב מהם תקנו אתם קונין מהם ולא הם קונים מכם ולא הם קונים זה את זה שם דף לח.:

31 בד"א - שצריך גט שחרור שלא כתב עליו אונו כשמכרו לעובד כוכבים:

32 אונו - לשון שטר:

33 לכשתברח ממנו - מן העובד כוכבים:

34 אין לי עסק בך - אלמא לשון שחרור הוא:

35 המקדש במלוה - דאמר התקדשי לי במלוה שהלויתיך:

36 אינה מקודשת - דקיחה משדה עפרון גמרינן דיהיב מידי בשעת קידושין ומלוה להוצאה ניתנה וכבר הן שלה ומעות אחרים היא חייבת לו:

37 בהנאת מלוה - מפרש לה ואזיל:

38 אילימא דאזקפה - מעיקרא ארבעה בחמשה והשתא אמר לה התקדשי לי בזוז חמישי:

39 רבית מעלייתא הוא - ואמאי קרי ליה הערמת רבית:

40 ה"ג ועוד היינו מלוה - שאף הזוז הזה כבר מחוייבת ועומדת:

41 לא צריכא דארווח לה זמן - הלואתו ואמר לה התקדשי בהנאה זו שאת היית נותנת פרוטה לאדם שיפייסני על כך או לי ואפי' לאגר נטר לא דמי כלל ואם פירש לה כך מקודשת והערמת רבית הוא דהויא ולא רבית גמור דלא קץ לה מידי ולא מידי שקל מינה וכ"ש אם מחל לה כל המלוה ואמר לה התקדשי לי בהנאת מחילה זו דהשתא הוא דקא יהיב לה הך פרוטה דהנאת מלוה אבל כי מקדש לה בעיקר המעות לאו מידי יהיב לה שכבר הם ברשותה והם שלה:

42 במכר לא קנה - כגון קרקע דקי"ל לקמן קידושין דף כו. שהיא נקנה בכסף אינו נקנה בכך דלאו מידי יהיב ליה:

43 יצא ידי נתינה - ומוכרה לכהנים והדמים שלו ולקמן פריך ממה נפשך:

44 ואסור לעשות כן - לפי שבשכר זה יתן לו שאר תרומותיו והוי האי כהן כקונה תרומה בשכרו ומסייע בבית הגרנות שיתנו לו התרומה ותנן בבכורות דף כו: כהנים המסייעים בבית הגרנות אין נותנין להם תרומה ומעשרות בשכרן ואם עשו כן חללו ועליהם הכתוב אומר מלאכי ב׳:ח׳ שחתם ברית הלוי:

45 לא החזירו לא יצא - דהוה ליה גזל למפרע:

46 אלא אמר רב אשי - ודאי בכולהו אמר רבא דקונה לבר מאשה כו' והאי לחליפין דמי כקנין בסודר דאינו אלא אוחז בה ומחזירו: